כשאמר קהלת אין כל חדש תחת השמש הוא בעצם גילה לנו את הסוד הגדול של ההתחדשות הלאומית שכולנו מצפים לה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' אדר תשפ"ה
א. שמות לח' – אלה פקודי המשכן משכן העדת. רש"י - בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף ולזהב ולנחשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו. המשכן משכן - שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל. משכן העדת - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם.
ב. תנחומא פקודי ב' - אלה פקודי המשכן, זש"ה ה' אהבתי מעון ביתך (תהלים כו) זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך, ארשב"י זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. רבינו בחיי - וע"ד המדרש: (תנחומא פקודי ב) "אלה פקודי המשכן משכן", למה שני פעמים "משכן", אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה'" וגו', אל תקרי "מכון" אלא מכוון.. גם יתכן שנבין מלת "משכן" מלשון המשכה, לפי שהמשכן וכליו ציורים ודוגמא למקדש של מעלה.
ג. שמואל א' כ' - ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך. שמות יב' - החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ר' חיים פלטיאל - לכם. אותיות מלך, לומר שהוא ראש השנה למלכים שלכם.
ד. ראש מילין הברקה – ירח בן יומו - ירח בן יומו, יורה לנו שאחרי כל המהלכים של כל המסעות הרוחניות, והעברת החיל והחוסן אשר להמון בריות ועולמי תפארה, בעליתם וירידתם, בשבירתם ובנינם, בעוזם ותפארתם, הננו עולים לסקירה עליונה כזאת שכל המערכה הגדולה שעברה לפנינו היא כאין לעומתה, והננו משתוקקים ללידה חדשה, ליצירת עם נולד, ביסוד תפארת יותר נשגב, שהוא מתחיל מהופעה זעירת הכמות, ירח בן יומו, הלוך הולך ואור כצאת השמש בגבורתו, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, במהרה בימינו, אמן.
ה. ספר המצוות לרמב"ם עשה קנג' - והמצוה הקנ"ג היא שצונו ית' לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים. וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה החדש הזה לכם ראש חדשים.. ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד.. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר י-י מירושלים.
ו. חתם סופר יו"ד רלד' – וס"ל לרמב"ם דמה שחשבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום זה לא יועיל אלא כשעכ"פ נשארו בא"י אפיי כורמי' ויוגבי' ישראל אשר בהגיע זמן ועידן ההוא ואז הכורמים יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההיא ובסדר העיבור של כל שנה ועי"ז מתקדשים המועדים בכל העולם ואי לאו לא יועיל חשבון וקידש הקדמונים ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה..
ז. ויקרא כג' - עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. רש"י - היא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש. ואם תאמר, הרי קרבה מנחת העומר, אינה כשאר כל המנחות, שהיא באה מן השעורים.
ח. קהלת א' - מה שהיה הוא שיהיה.. ואין כל חדש תחת השמש. זוהר לך לך צא: - אמר ר' יהודה תחת השמש כתיב שאני לעילא. זוהר משפטים קטו: - אמר לון ר"מ.. אין כל חדש תחת השמש אבל למעלה מן השמש יש לו.
ט. אוהב ישראל פקודי - דהנה כתיב (שה"ש ז, ה) עיניך בריכות בחשבון. דבאמת שורש העין רעה הוא כמו בלעם הרשע דבכל מקום שנתן עינו היה שולט שם מארה וקללה ר"ל.. במה שהסתכל באיזה דבר הפרידו משורשו העליון.. מחמת שהיה להוט ומתאוה לאותו דבר והיה הדבר נחשב בעיניו ולא היה מסתכל בחיות הפנימי שבתוכו.. אך גבי זרע ישראל עם סגולתו כתיב עיניך בריכות בחשבון, אף בדבר שיש בו חשבון ובא לגדר מנין ומספר, אף על פי כן, אינו מזיק הסתכלות הזה, מחמת שהאיש הישראלי בכל דבר שהוא רואה ומסתכל אז הוא רואה כח הבורא יתברך הנמצא בו.. וזה שאמר הכתוב אלה פקודי המשכן.. ואדרבא שהיה המנין צורך גבוה ובמנין זה ניתוסף בו קדושה.
י. אורות התחיה לא' - יתפתח הישוב בארץ ישראל, יבנה הבנין הלאומי, מתוכו יפוח רוח גדול, נשמת האומה תתעורר לתחיה, מעמק טבעה תכיר את כל מהותה, מעצם כחה תכונן את סדרי חייה העצמיים. הרוח המיוחד של האומה יכונן אמונת ד' א-להי ישראל בעולם, ואין צריך לומר בקרבה פנימה. המורך ודלדול הכח, השורר עכשיו, מונע הוא את גאון האמונה מהופיע בעולם, מעכב הוא את המהלך החי של המצוות המעשיות וקשר האמונה הא-להית אשר בתוכן מלהופיע בכל הדרו. אבל יתפרץ הכח הפנימי כהר פרצים, והחיים הישראליים, מתוך הכרח פנימי ומתוך הכרה חפשית גם יחד, יעשו באותו הצביון הראוי להם, – והצביון הטבעי להם הוא אשר יביא את התשובה הגדולה, את התשובה מאהבה, בלא שום נפילה חמרנית, כי אם תשובה פנימית נובעת מעומק האמת שבאור החיים של הנשמה. אין להצטער כלל מזרמי הרוח הלאומי הטבעי ההולך וסואן; גם הקלקולים, שהוא מקלקל במהלכו, סופם לבוא לכלל בנין ותקון.