פרעה אומר: ד' עימכם ראו כי רעה נגד פניכם. מה פשר הצירוף הזה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ראש חודש שבט תשע"ה
א. שמות י' א' – ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו.. למען שיתי אותותי.. ולמען תספר באזני בנך..
ב. שמות י' י' – ויאמר אליהם יהי כן ד' עימכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ד' כי אותה אתם מבקשים ויגרש אותם מאת פני פרעה. רש"י - ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי, אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה, וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם, אמר משה.. למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם.. מיד וינחם ה' על הרעה, והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם.. אבן עזרא - ..כי אותה אתם מבקשים - על הרעה הנזכרת למעלה.
ג. שמות ה' – וישב משה אל ד' ויאמר.. למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. צדקת הצדיק לט' - פעמים נדמה לאדם שיש לו סייעתא דשמיא לדבר שהוא עושה, אל יסמוך על זה לאמר שדבר טוב הוא, דלולי כן לא היה הקב"ה עוזרו, שרק לבא ליטהר מסייעין אותו.. דמ"מ פעמים יש דלנסיון סייעוהו.. וכמו שנאמר במיכה (שופטים י"ז י"ג) שאמר עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן, הרי חשב שהיה לו סייעתא דשמיא.. שם סד' - פעמים שרואה בבירור שהשי"ת מסייעו.. עכ"ז אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת.. הלא תראה באליהו.. שהיה קשה לפניו ית' עצירת הגשמים ואעפ"כ אמר לו.. לך ונסתרת וגו' ועזרו להסתר מפני אחאב בדרך נס.. וע"ז נאמר לא בשמים הוא ואע"פ שעזרו לר' אליעזר בדרך נס להראות שהדין עמו לא סמכו על זה (ב"מ נט:).. וזה.. ג"כ התלוננות בני ישראל אתם המיתם את עם ה', אע"פ שראו הפלגת הנס באבדם, מ"מ חשבו.. לא בשמים הוא ואין לסמוך ע"ז שהדין עם משה ואהרן נגד קרח ועדתו, רק אתם רציתם לילך בדרך זה וזכותכם גדול..
ד. אור החיים - ויאמר ה'.. אמר ל' אמירה רכה, גם הזכיר שם הרחמים, לא לצד המשתלח אליו אלא לצד השליח.. כי הם דברים שישמח בהם צדיק כי חזה נקם.. כי אני הכבדתי.. לצד שראה משה המכה הגדולה של הברד, ורשע זה אדרבה הוסיף לחטוא, ישלול התקוה ממנו ויתחמץ לבבו בשליחותיו אל פרעה, לזה אמר לא תחוש לזה כי אני..
ה. דברים לב' מג' – הרנינו גוים עמו.. רש"י - לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל.. שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו. בראשית כב' – ..על אחד ההרים אשר אומר אליך. רש"י – הקב"ה מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן..
ו. במדבר יד' – ..אם חפץ בנו ד' והביא אותנו אל הארץ הזאת.. אך בד' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צילם מעליהם וד' איתנו אל תיראום. שפ"א שלח תרמ' - כל כחות הסט"א רק כדי שיהי' לישראל במי להלחם וכדי שיהי' בזכותם.. ואיתא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן עשה השי"ת שיזכו בנ"י בכח מעשיהם ונק' לחמנו שלנו.. סר צלם פי' שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים..
ז. מאמרי הראי"ה 72 - כשבני אדם חופרים באר עמוקה, כדי להשיג מים חיים בארץ ציה וצחיחה, הכורים מתיגעים, בעמל רב עולה להם לבוא עד העומק המוכשר להנביע את המים. ולפעמים היאוש מתגנב בלב ואומר להם: הלא כבר יגעתם כל כך הרבה וחרס עלה בידכם ומים לא מצאתם, על כן טוב יותר שתחדלו מעבודתכם, לכו איש לאהלו, ובקשו לכם ענינים קרובים יותר לשכר. רבים מעיפי הגוף וחלושי הנפש ודאי פורשים מן העבודה והולכים להם באשר ילכו. אבל אלה הקשורים בקשרי נשמה עם החפץ של מגמת הבאר החיה שבעתיד, ביחוד אלה, שהאמונה חזקה היא בלבבם שהמים החיים מוכרחים סוף כל סוף להיות זורמים ממקום זה והארץ צחיחת הצמא תהפך על ידם לגן עדן, להחיות עם רב, אלה לא יסוגו אחור מפני תולעת היאוש ובחרף נפש ימשיכו את עבודתם. והנה אחרי שביעת די עמל והנה זרם מים פרץ והרי הוא עולה ושוטף, אבל המים דלוחים הם, מעורבים ברפש וחול, ולא יצלחו להרוות צמאון אדם ובהמה. אז שוב תתחלק המחנה העובדת לשנים. האחת אומרת: ראו נא הנה כל יגיעתנו בדי ריק, ומה בצע בעמלנו, אם אחרי עבודה כל כך מפרכת הגענו עד מעין נרפש אשר מימיו לא יצליחו לשתיה? והם הולכים עתה בדרך הנואשה של החלק הראשון, אשר מרפיון ידים פירש זה מכבר מעבודת הכריה והלך לו באשר מצא. ואמנם זה החלק של העם, בריא הגו וחסון הנשמה, הוא יאמר להם: ראו אחים כמה מסוכנת היא הטעות הגדולה שלכם, ויותר ממה שאנו מאשימים את הפורשים מהעבודה הקדושה והגדולה שלנו בראשונה, בעת אשר אחרי הטורח הגדול שעבר עליהם לא נראה רמז של מעין חיים, הננו מאשימים אתכם, אתם אשר יד ביד וכתף בכתף יחד עבדנו ועד כה באנו, עד אשר המים החיים התחילו לזרום, הנכם כעת, בעת אשר משאת הנפש שלנו הולכת ומתקרבת ושמש השאיפה הוא מחל להיות הולך וזורח, הנכם פורשים מן העבודה בשביל פחד השוא, של הרפש אשר נראה לכם בפרץ המים בראשית הגלותו. מדוע אינכם שמים על לב, כי רק מפני שעדיין לא באנו עד העומק הרצוי, עד המקום אשר שם המים הצחים משיבי הנפש זורמים. בשביל כך הננו רואים כעת עדיין מים דלוחים? על כן אחי, במרץ אדיר יותר בכחות כבירים יותר, נחדש את מפעלנו הגדול, ובוא נבוא עד התהום, עד מוצא המים הצלולים והזכים ואז הכל יראו וינהרו. לשמע דברים ישרים כאלה ישוב המחנה הפורש, גם באחרונה וגם בראשונה ויצטרף להעבודה, ואז הברכה תופיע על ידם.. ..נוסיף להעמיק את באר התחיה ברוח ובחומר. נרד עד התהום העמוקה של המחשבה התחיתית אשר נשטפה על ידי זרם של מחשבות שטחיות, שאינן אומרות את מגמתה העמוקה התהומית, נאדיר את המפעלים, נעסוק במרץ מלא חיים, בגבורת נשמה, בהקמת השוממות, בהרחבת הגבולים, בבנין הערים והכפרים, ויחד עם זה נתאמץ להרבות אור התורה בארץ חיינו להגדילה ולהאדירה, ואז רוחנו הנאמן והמקודש הנובע ממקור ישראל, בכל הדרת קדושת תפארתו, יגלה ויראה על שדרות המפעל כולו, והתנועה הלאומית כולה תצא על ידינו מידי עבי הטיט של המעטפה החילונית שלה, ותתעטר בעטרת הוד קודש אשר רעם גבורה לה, ופאר קודש לה, ויפעת נשמת הצבי והתפארת של אור ישראל וקדושו יאיר עליה, לעיני כל ישראל ולעיני כל עמי הארץ לחן ולכבוד ולרוממות קרן ישראל בנחלת קדשו סלה. ובאר ישראל תפכה את מימיה החיים והזכים, "ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים", במהרה בימינו אמן.