פרשת בשלח - חזק ואמץ

דף מקורות - פרשת בשלח - חזק ואמץ

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' שבט תשע"ד 
א.    שמות יג' – ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים, פן ינחם העם בראותם מלחמה, ושבו מצרימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף.. רש"י - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים.

ב.     הדר זקנים - כי קרוב הוא. פי' לא צריך לעבור כי אם נחל נילוס ולהיות בארץ פלשתים שהיא מארץ ישראל שהרי לא מצינו שיצא יצחק חוצה לארץ. הגר"א יהושע טו' – 'ויצא נחל מצרים, והיו תוצאות הגבול ימה, זה יהיה לכם גבול נגב'.. שהנחל היה הולך ממצרים עד ארץ ישראל והוא נילוס..

ג.     אבן עזרא - שידוע כי בין ארץ מצרים על הדרך הישרה ובין ארץ כנען עשרה ימים. והנה לא ראו מלחמה, והיו עבדים תחת יד אחרים, והנה כאשר יצא פרעה אחריהם אין בהם מרים יד. גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט ויזנב אחריו והיה נחלש מפניו, לולי משה בחירו.    

ד.     כתר יונתן - פן [שמא] יחרדו העם בראותם אחיהם שמתו במלחמה מאתים אלף אנשים בני חיל מִשׁבט של אפרים אוחזים במגינים ורומחים וכלי זין וירדו לגת לבזוז מִקנה פלִשׁתים ובעבור שעברו על גזירת מאמרו של ד' ויצאו מִמִצרים שלושים שנים לִפני הקץ נִמסרו ביד של פלִשׁתים והרגום, הם היו עצמות יבשות שהחיה אותם מאמרו של ד' על ידו של יחזקאל נביא בבִקעת דורא ואִם יראום כך ייראו וישובו למִצרים.

ה.    ר' חיים פלטיאל - מכאן ראיה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דאמר פן ינחם, ויתן בלבם שלא יתנחמו? אלא דהכל בידי שמים וכו'.

ו.      שמות ד' – ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם. רש"י שמות טו' – זה א-לי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. שמואל א' י' - והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפוך לו אלוקים לב אחר.. ויבואו שם הגבעתה, והנה חבל נביאים לקראתו, ותצלח עליו רוח אלוקים ויתנבא בתוכם.. ויאמר העם.. הגם שאול בנביאים. שמואל א' יא' – ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרות לכם ברית, בנקור לכם כל עין ימין, ושמתיה חרפה על כל ישראל.. ותצלח רוח אלוקים על שאול כשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד. רד"ק – רוח גבורה, וכן תרגם יונתן, ושרת רוח גבורא מן קדם ה' על שאול. אלשיך - כי לא החשיבוהו בגדר מלך כי לא הביאו לו מנחה, והוא ראה והחריש וילך.. אל ביתו כאשר בתחלה בלי אדר מלכות. והנה לפי זה גם בשומעו לא היה נחרה אפו יותר מיתר העם.. על כן מה עשה הוא יתברך, עירה עליו רוח ממרום ותצלח בו של שפע אלקי, הוא רוח המושל ומולך של שליטת מלכות, ועל ידי כן נתעורר לחרות אפו.. שאם היה רוחו שפלה כאשר עד כה, בלתי מחשיב עצמו כמלך כי אם כאחד העם, גם שהיה דואג על השמועה, לא היה נחרה אפו מאד עד שותצלח וכו' ..כי מאת ה' צבאות יצא למען יזדרז..

ז.     ברכות נה. - ואמר רב יהודה אמר רב, שלשה צריכים רחמים: מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב. מלך טוב - דכתיב (משלי כ"א) פלגי מים לב מלך ביד ה' (על כל אשר יחפוץ יטנו). רש"י - צריכים רחמים - צריכים לבקש רחמים שיבואו, לפי שהם בידו של הקב"ה, ואין להם רשות לבא אלא ברשותו.

ח.    מורה נבוכים ג' כד' - שהוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר, להרבות טובתכם כשתכנסו לארץ.. וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר לא היו יכולין לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה, הנה אמרה התורה זה, כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל, כי המנוחה תסיר הגבורה, וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה..

ט.    רבינו בחיי שמות יג' - כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור, כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה, כדי שיהיו ראוים לקבל התורה, ולסבה זו קרע להם את הים מדי עברם לתוכו ולא בבת אחת.. ובאו למרה והיו המים מתוקים, חזרו ונמררו, ועל ידי העץ חזרו למתיקותם.. גם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים, הכל נסיון גמור.. גם אחרי היותם ברפידים ורפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה, ובעונש זה בא עמלק ונלחם בהם, כי בעון בטול תורה הצרות באות לעולם, כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבוע בנפשותם מדת הבטחון..

י.      מידות הראי"ה - אמונה כט' – האמונה משמשת בצד הגבוה שלה להעלות את רוח האדם למדרגת אומץ כזה, שלא יוכל לבוא לה מבלעדה. אבל בצד הנמוך שלה משמשת היא לרכך את לב האדם, שלא יהיה קשה יותר מדאי. רכות-הלב היא מצד עצמה אחת מהטינות, שהאנושיות משתדלת בהתפתחותה להפטר ממנה, אבל תמיד היא נדרשת לה לקיומה ולשכלולה, מדה זו השנואה כל כך לכל החפצים בגבורה. כשההשתדלות להסיר מלב האדם את הצד החלוש שבאמונה באה בדרך הרמה, כלומר להרים את האדם למעלה העליונה שבה, שבה יש עוז וגבורה, אז היא מצלחת, אבל כשהיא באה רק בדרך שלילה להסיר את הלב מן האמונה, אפילו מצד החלש, אז מזדמנות סבות אחרות רעות מאד, שהן מרככות יותר, ואז סובלת האנושיות מהן הרבה יותר מכל מה שסובלת אפילו מן האמונה הנמוכה.