מדוע הרוב קובע? האם זה כלל טכני בלית ברירה? או שיש כאן עומק מהותי. ניתוח רוחני של הכלל ההלכתי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' שבט תשע"ה
א. שמות כג' ב' - לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות. רש"י – לפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא, לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב מיתה בשביל דיין אחד.. ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן. אחרי רבים להטת.. בזמן שהן שנים.. ואונקלוס תרגם לא תתמנע מלאלפא מה דבעינך על דינא.. לא תענה על ריב לנטת אם ישאלך דבר למשפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו. ואני אומר.. כפשוטו, כך פתרונו: אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ואם ישאל הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים.
ב. תורה תמימה שמות כג' - וכתבו התוס' בב"ק כ"ז ב' דאע"פ דבדיני ממונות היכא שיש תובע ונתבע אין הולכין אחר הרוב, והיינו להוציא ממון מכח הרוב, בכ"ז בסנהדרין אזלינן אחר הרוב, וטעם הדבר משום דבסנהדרין אמרינן דהמעוט כמאן דליתא דמי ואין כאן מעוט כלל, עכ"ל. ודע דהא דאזלינן בסנהדרין בתר רובא והמעוט כמאן דליתא דמי הוא דוקא אם הם פנים בפנים, אבל לא מתוך הכתב והספרים, והסברא בזה משום דהיכא שהם פנים בפנים אמרינן כיון ששמעו הרוב את דברי המעוט ולא הודו להם, בודאי נתבררה להם שהלכה כמותם, משא"כ מתוך הכתב והספרים י"ל דאילו היו הרוב שומעין ורואין דברי המעוט אפשר שהודו להם, וע"כ לא הוכרע ההלכה כהרוב, וכ"כ בשו"ת הרלב"ח באגרת הסמיכה דף רע"ט ובכללי גט פשוט כלל א'..
ג. מבוא לשבת הארץ י' – אחרי רבים להטות.. הוא דוקא בב"ד שיושבים במושב אחד ודנים אלו כנגד אלו, אבל מה שאנו באים לדון בדור אחר, על פי מה שאנו מוצאים מדברי היחידים והרבים שנאמרו בדורות שלפנינו, אין זה מן התורה.. אלא שראוי לנו ללכת אחרי הרבים דמסתברא דהלכתא כותייהו. אבל אין זה סברא דאורייתא כלל..
ד. נתיבות חו"מ מו' ז' - יש מחלוקת בתוספתא, אם אומרים העדים כתב ידינו הוא, ואחרים אומרים אין זה כתב ידם, אי צריך קיום אחר. והוא תמוה לכאורה, דמה מהני קיום אחר, הא תרי כמאה.. ולפענ"ד לא קשה מידי.. דבדבר התלוי בטביעת עין, לא אמרינן תרי כמאה, א"כ ה"נ בהכרת הכתב בטביעת עין.. ובודאי אזלינן בתר רוב העולם ורוב דעות. שבועות מב. - ההוא דא"ל לחבריה: מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא, אזל פרעיה באפי תלתא, אמר רב פפא: כבי תרי הימניה, כבי תלתא לא הימניה. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות - ה"מ לענין אומדנא, דכמה דנפישי בקיאי טפי, אבל לענין עדות - מאה כתרי ותרי כמאה.
ה. שו"ת הרא"ש ז' ה' - וששאלת: הקהל עשו תקנה בחרם ונמנו להתירה וראובן מוחה, היוכל הקהל להתירה בלא דעתו? יראה לי שהסכמת הקהל תלויה ברוב דעות; שעל כל חלוקי דעות אמרה תורה: אחרי רבים להטות.
ו. רמב"ם מלכים א' ג' - אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו. אבות ב' ב' - רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר.. וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. מלכים ב' כג' – בימיו עלה פרעה נכה מלך מצרים על מלך אשור.. וילך המלך יאשיהו לקראתו, וימיתהו.. רד"ק - ואמרו רבותינו ז"ל מאי דרש יאשיהו וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום כיון שהיו עושין רצונו של מקום, והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי ע"ג היו אלא שהיו עושין בסתר.
ז. רמב"ם הל' תפילה יא' א' - וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים. הגהות מיימוניות - אם יש קטטה בין הקהל ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמת כולם זה אומר בכה וזה אומר בכה ומחמת חלוק לבם בטל התמיד ומדת הדין לוקה ואין אמת ושלום בעיר.. נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מסים ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה.. סוף דבר כל דבר צורך הקהל יעשה על פיהם ככל אשר יאמרו.. והמסרב מלומר דעתו על פי הברכה בטלה דעתו וילכו אחר רוב מקבלי הברכה.. העני מאיר ב"ר ברוך..
ח. ברכות כח. - תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה ר"ג מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש... ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. רש"י - תלויה - בספק, שלא פירשוה, מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול.
ט. שמות רבה ה' - ר' אבין אמר עתיד הקב"ה להושיב את זקני ישראל כגורן והוא יושב בראש כולן כאב ב"ד ודנין לעכו"ם.. וכן היה דרך המלכים לישב כגורן עגולה שנאמר (ד"ה ב יח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה.. ויושבים בגורן, וכי בגורן ישבו אלא כדתנינן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה.. אמר שלמה אני ראיתיו יושב עמהן ודן בתוכם שנאמר (משלי לא) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ.
י. אורות הקודש ב' תנד' - בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא, כי אם בערכו הבודד, אבל בקיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש, לא מפני בטול ברוב, כפי החשבון הצנום, אלא מצד הערך העצמי האידיאלי. ומובן מזה שכל מה שהקירוב אל כל, נעשה יותר גדול התכונה, הרע מתמעט, והטוב מתגלה. ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל חלקיו, מופיע לעומק טוב גדול מאד, והוא מתחבר בעומק רתיחות שקיקתו אל הטוב המוחלט, שלא יגורהו רע, כלו הפך לבן טהור. והחיים הגנוזים בהשקפה נצחית זו הם הם המעמידים את העולם, ונותנים פרמא על פני כל המזיקים, שלא יוכלו לטשטש את העולם, וגבה מעל גבה שמר.