פרשת משפטים - לאהוב את עצמנו

דף מקורות - פרשת משפטים - לאהוב את עצמנו

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' שבט תשע"ג 
א) שמות כג' – ושוחד לא תקח, כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים.

ב) כתובות קה: - אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה, והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שוחד? שהוא חד. א"ר פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה, דרחים ליה - לא חזי ליה חובה, דסני ליה - לא חזי ליה זכותא.

שלחן ערוך חו"מ ט' - מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד, אפי' לזכות את הזכאי..

סמ"ע - ..שנאמר, כי השוחד יעור, ודרשו רבותינו ז"ל, נוטריקון: 'שהוא 'חד, רוצה לומר, שהנותן והמקבל נעשים גוף אחד, ואי אפשר להשמר שלא יטה אחריו..

ג) סנהדרין כז: - רבי יהודה אומר.. האוהב והשונא. אוהב - זה שושבינו, שונא - כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה. אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך. רש"י - לא נחשדו ישראל על כך - להעיד שקר משום איבה ואהבה, ודווקא בעדות פליגי, אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון, דכיון דסני ליה ולא מצי להפוכי בזכותיה.

ד) ויקרא יט' – לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך..

ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד - לא תקום ולא תטור.. היך עביד', הוה מקטע קופד, ומחת סכינא לידוי, תחזור ותמחי לידיה?!

ה) רמב"ם הל' דעות ו' - מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו..

רמב"ן - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך. אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במלת "לרעך.. שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו.. ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורין באהבה. ועל כן אמר ביהונתן: כי אהבת נפשו אהבו, בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר: ואתה תמלוך על ישראל..

ו) תניא לב' – והנה על ידי קיום.. להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה, הרי זו דרך ישרה וקלה, לבוא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך, לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים.

ז) אוה"ק ג' מוסר הקודש יב' – המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה. על כל העולם, על כל ההויה.

אין בתכונה של קבוץ ציבורי בשום אופן, אפשרות לנטיה של החלשת האהבה עצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי האוכל כל.

על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם.

ח) שם יג' – המוסר הצבורי.. ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה, על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית.

ט) אורות התשובה יג' ג' - צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה. כי תמיד יגלו נגד עיניו גרעונותיו וחטאיו, שהם נובעים ממקור ההתנכרות, שהתנכר לאומה האלוקית, שהיא צור חצב ומקור כל הטוב שבו.

אל יבהל מלהיות מחובר עם שורש נשמת האומה כולה, אף על פי שבהסתעפות הענפים הפרטיים נמצאים גם כן רשעים וגסים, אין זה מגרע במאומה את האור הטוב האלוקי של כללותה, וניצוץ נשמת אלוק שרוי הוא גם בכל הנפשות הפרטיות היותר נפולות.

ומתוך שכנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב האלוקי, לא רק לעצמה, כי אם לכל העולם, ליקום כולו, הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה – לדבקות באלוקים חיים, על פי הברכה האלוקית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו בכל הדרה ועוזה.