סוד המלאך שהתגלה אל משה מתוך הסנה כהקדמה להתגלות ד' הוא גם סוד גאולת העולם שהתחילה אצל משה רבינו הגואל הגדול
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' טבת תשע"ח
א. שמות ג' - ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלוקים חורבה. וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ד' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני.. ויאמר אנכי אלוקי אביך אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב.. רש"י – בלבת אש - בשלהבת אש, לבו של אש, כמו לב השמים.. מתוך הסנה - ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה.
ב. שמו"ר ג' - אמרו חכמים ז' ימים קודם היה הקב"ה מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה.. ילקו"ש ישעיהו תלח' – אש אלו ישראל.. הסנה אלו עובדי אלילים.. אין אשן של ישראל אוכלת העו"א, ואין עו"א מכבין שלהבת של ישראל, אבל לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת את העו"א.. שמות רבה ב' - שאל גוי אחד את ר"י בן קרחה, מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה. א"ל אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה, כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק א"א. למה מתוך הסנה, ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה. בלבת אש, בתחלה לא ירד אלא מלאך אחד שהיה ממוצע ועומד באמצע האש ואח"כ ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה. תרגום יונתן - ואתגלי זגנוגאל מלאכא דד' ליה בלהבי אישתא מגו סניא..
ג. אוצר המדרשים אייזנשטיין 263 - ראה משה מלאך אחד שמו זגזגא"ל, והוא מלמד תורה לנשמות בשבעים לשון, והכל אומרים הלכה למשה מסיני שנאמר דינא יתיב וספרין פתיחו (דניאל ז' י'), ואין דיין אלא זגזגאל שהוא שר של תורה וחכמה, ויש לו קרני הכבוד, וישב משה לפניו ולמד כל עשר סודות. דברים רבה יא' - באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שגבר קול התפלה כלפי מעלה ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום.. דניאל ז' - חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור.. דינא יתב וספרין פתיחו.. וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל.
ד. אגרות הראי"ה ב' אגרת קעח' – זגנזיאל נראה לנסח זגזגאל, שהוא מצוי הרבה, והכונה היא ההלבשה החיצונה של כל המהויות הרוחניות והחמריות בכללות המצוי, כמו זג שהוא הפך החרצן הפנימי, ולפעמים מתאים הדבר ג"כ על ההצטיירות של התוכן הפנימי בנגוד להמתודיקה החיצונה, לאותו מ"ד שהפנימי קרוי זג, כמבואר נזיר ל"ד ב', והכל ע"פ העוז האלוקי חיי החיים.
ה. נזיר לד: - החרצנים אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים, דברי ר' יהודה. רבי יוסי אומר, שלא תטעה, כזוג של בהמה, החיצון זוג והפנימי עינבל. במדבר רבה י' - והזגין אלו הפנימים כמה דתימא פעמון זהב ורמון ומתרגמינן זגא דדהבא..
ו. שמות כח' - ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני.. ופעמני זהב בתוכם סביב. פעמן זהב ורמון.. ונשמע קולו בבאו אל הקדש.. רש"י – רמוני. עגולים וחלולים.. ופעמוני זהב. זגין עם ענבלין שבתוכם. שיר השירים ח' - ..אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. מלבי"ם - שתקבל נחת מן עיוני ומושכליי שהם מרוקחים, ר"ל מעורבבים עם מושגים הנלקחים מיין הזמן והמקום.. וכן מעסיס רמוני שהם המע"ט, כי הרמון בכל הספר ירמוז על תרי"ג מצות כמספר גרעיני הרמון. כתובות סא: - ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא: מינסבת לי? אמרה ליה: לא. אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה, כל מיא דצערי לה בלעתיה, ולא הב לה, עד דזג לה. רש"י - נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית..
ז. ר' חיים פלטיאל - ..וקורא שניהם פעמוני, הענבל לפי שמפעם והזג לפי שמתפעם. שופטים יג' - ותחל רוח ד' לפעמו.. סוטה ט: - א"ר יצחק דבי רבי אמי, מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג, כתיב הכא לפעמו במחנה דן, וכתיב התם פעמון ורימון. ישעיהו סד' - עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו. ברכות לד: - מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי, זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. רמב"ם נזירות י' יד' - האומר הריני נזיר אם אעשה כך וכך או אם לא אעשה.. הרי זה רשע.. אבל הנודר לה' דרך קדושה הרי זה נאה ומשובח ועל זה נאמר נזר אלוקיו על ראשו קדש הוא לה', ושקלו הכתוב כנביא (שנאמר) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים.
ח. פסחים מט. - תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ - משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל.
ט. אורות התחיה טז' – ..יש כח להמציא אור קודש בבל הלשונות ובכל החכמות שבעולם, וצדיקים הגדולים צריכים להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות ובכל הלשונות, באופן שמכל מקום יופיע כבוד ד' ומכל מקום יפוצו קרני אורה של תורה, ותפלתם של צדיקים והארת רצונם עושה רושם נמרץ עד אין קץ ותכלית. ביחוד צריכים להפנות לזה את התפלה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים.. אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי, ובגדולת נפש חיה יחידה, באים ופותחים את הצנורות הסתומים, לשום סוד ד' בלמודיו, ולמודי ד' הם כל מה שבעולם, וביחוד כל מה שיש בו משום תקוני העולם, ומעוררים הם את הקדש שבכל לשון.. ובכחו של הדבור שבסיני שבא להרבות אור גדול יותר ויותר מזה, "ד' אלוקים יתן אומר המבשרות צבא רב" שנחלק כל דבור לשבעים לשון, וכן באר משה את התורה היטב, והיטב זה היינו שמצא ערך הטוב האמתי שבכל לשון, הכח המאצילו בהוד קודש, ואז הולכת השפה ומתבררת, ושפה ברורה הולכת ומתהפכת אל כל העמים לקרא כולם בשם ד'.