פרשת תרומה - הוד לגוים

דף מקורות - פרשת תרומה - הוד לגוים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק אור לג' אדר תשע"ג
א) שמות כה' – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. רש"י - ועשו לשמי בית קדושה.

ב) ישעיהו מג' – עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו.

ג) זוהר ויקרא ה' - רבי אבא פתח,  שיר מזמור לבני קרח, האי שיר תושבחתא מעליא הוא על כל שאר תושבחן, דזכו לשבחא ליה בני קרח.. לשבחא לה לכנסת ישראל, ושבחא דכנסת ישראל קא אמרי, ומאי הוא? דכתיב גדול ד' ומהלל מאד בעיר אלוקינו הר קדשו, אימתי אקרי קב"ה גדול, בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמיה. הדא הוא דכתיב בעיר אלקינו הוא גדול, בעיר אלוקינו עם עיר אלוקינו.. ותושבחתא דישראל הוא, מאי משמע, אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא, ולאו הוא גדול ולא מהולל..

ד) עולת ראיה א' עמ' קצז'- המהולל בפי עמו: הכרת הגודל האלוקי היא סגולה, שתמיד היא עלופה במחשכים. כי כל ציור אנושי הרי הוא אפל לגבי האורה העליונה. ועל כן רק מתנת ד' היא, שניתנה לישראל, שמאירה בנשמתם פנימה אותה האורה האלוקית, שעל ידה כשהם באים לספר את גודלו העליון של נורא תהלות ברוך הוא.. הדברים מאירים באור האמת העליונה. והתהלה, שהיא מענין 'אור כי יהל', היא תהלת אמת, פדויה מכל ציורי חושך.

ה) ישעיה נו' – והביאותים אל הר קודשי, ושמחתים בבית תפילתי.. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

ו) מלכים א' ח' – וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעו את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה, ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע.. ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה.

ז) ישעיהו ב' – הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים, והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

ח) אורות ישראל א' – ואמונתה היא התמצית  המסולת, והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה, לקרא כולם בשם ד', ואלוקיך קדוש ישראל, אלוקי כל הארץ יקרא. צפניה ג' – כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד. ישעיהו נד' – וגואלך קדוש ישראל, אלוקי כל הארץ יקרא.

ט) זכריה ט' - ..הנה מלכך יבוא.. צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור.. ומושלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ.

י) רמב"ם מלכים יב' - לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא..ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם..

יא) סנהדרין נט. - ואמר ר' יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה..

יב) כוזרי מאמר א', ב' – מה לנוצרים ולמוסלמים, אשר חלקו ביניהם את העולם המיושב, נלחמים זה בזה, אם כי כל אחד מהם עבד את האלוק מתוך כונה זכה ונהג נזירות ופרישות וצם והתפלל, ויצא למערכה במגמה להרוג את חברו, בהאמינו כי יש בזה צדקות גדולה והתקרבות אל האלוק, ובהילחמם זה בזה מאמין כל אחד מהם כי במותו יזכה לגן עדן. והלא הצדקת שניהם גם יחד נמנעת אצל השכל.

יג) עולת ראיה א' רלג' – והנצח זו ירושלים, וההוד זה בית המקדש (ברכות נח') ..לא נצטוינו לשאת חרב ומלחמה, ולקרוא בשם ד', לעמים לא ידעוהו, כי אם כאשר יגדל שם ישראל, ועמים רבים יראו את ההוד והתפארת הקדושה, ושלום העולמים הנמשך מהוד דעות נשגבות כאלה, שבהם רפודה קדושתן  של ישראל, - בלא פגישה של התנגשות, ובלא התגברות, - ירוצו לבקש את ד' אלוקי ישראל. אם כן בית המקדש, מקום האורה, לא בנצח יגבר, לא בהוראת ניצוח, המורה התגברות של פגישה על ההתנגדות, כי אם בהוד הנתון עליו, ברוח החן והקדושה, לפניו יכרעו איים, ועמים רבים יבקשו פני ד' בהר ציון.. שזהו ערך פעולת ההוד, כהוד מלכות הנתון על מלך רב צדק ואביר חכמה, שמאהבה ורוממות נפש ירוצו הכל להיכנס תחת דגלו.

יד) אורות ישראל א' ו' – והשלום מתכונן ע"י כבישת אחד מן הצדדים בדרך כניעה לצד השני, או  - מה שהוא למעלה מזה, - בדרך כריתות ברית והתאחדות גמורה, באופן שהצד המנגד, מתהפך כולו, עם כל כוחותיו להצד שכנגדו לחם.