שבועות - שמות החג

חג השבועות / הרב יצחק חי זאגא

ארבעה שמות לו לחג השבועות – 'חג הקציר', על שם סיום עונת הקציר. 'חג השבועות', על שם סיום 'ספירת העומר' היא המצוה לספור ארבעים ותשעה יום, שהם שבעה שבועות, ממוצאי יום טוב ראשון של פסח עד לחג השבועות. 'עצרת', על שם שביום זה נעצרו כל ישראל ממלאכתם, והתכנסו כולם כאיש אחד בלב אחד, לקבל תורה במעמד הר סיני. 'יום הביכורים', על שם מנחת חטים שהיתה מובאת לבית המקדש מהתבואה שנקצרה זה עתה, ובה מתחילים בקדושה מרוממת, את השימוש בתבואה החדשה בבית המקדש. ועוד שמיום זה ואילך מתחילים ישראל להביא את ביכורי פרי אדמתם לבית המקדש, מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

האם יש קשר בין ארבעת העניינים על שמם קרוי החג – סיום עונת הקציר, סיום ספירת העומר, קבלת התורה, והבאת הביכורים? ננסה לענות על כך.

שמיני עצרת של פסח

 היום השמיני לחג הסוכות, הידוע כיום בכינויו 'שמחת תורה', מכונה גם הוא במקרא – 'עצרת'(ויקרא כג' לו'). ומסביר רש"י באמצעות משל – 'כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים. כיון שהגיע זמנן ליפטר, אמר: בני, בבקשה מכם, עיכבו עימי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם'. כלומר, בסיומו של חג הסוכות, הקב"ה באהבתו אלינו, מתקשה כביכול להיפרד מאיתנו, ועל כן עוצר אותנו מללכת, ומבקשנו להתעכב אצלו עוד יום אחד ומיוחד, שיש בו שיא של גילוי קדושת אהבתנו, לפני שנחזור לחיי המלאכה הרגילים.

הרמב"ן שם אומר, שחג השבועות הוא יום שמיני עצרת של חג הפסח. וכמו שביום השמיני של סוכות, מגיעה האהבה בין ישראל לקב"ה לשיא מיוחד, המתבטא בשמחת התורה. כך גם ביום השמיני של פסח, הוא חג השבועות, יש גילוי אהבה מיוחד המתבטא במתן תורה. אלא שבשונה מחג הסוכות, בין שבעת ימי הפסח לחג השבועות, ישנם בין לבין, ארבעים ותשעה ימי הכנה של ספירת העומר. והם כעין ימי חול המועד, ימי חול מקודשים, בהיותם ימי התקדשות והיטהרות, ימי הכנה לקראת היום השמיני הגדול, הלא הוא חג השבועות. מדובר אם כן, בחג גאולתנו ופדות נפשנו, המתחיל בליל הסדר ומגיע לשיאו בחג השבועות. לא לחינם קוראים אנו בחג זה את מגילת רות, ממנה יצא הגואל הגדול של עם ישראל - דוד המלך, שחג השבועות הוא גם יום פטירתו.

עומר של מידות טובות

לפי הסברו של הרמב"ן, יוצא שחג פסח המסתיים בחג השבועות, הוא למעשה החג הארוך ביותר בחגי ישראל. השאלה היא מדוע הוארך החג בתוספת של ארבעים ותשעה ימי הכנה, בין שבעת ימיו הראשונים, ליומו השמיני בחג השבועות?

ימי העומר הם ימים של עבודה רוחנית לתיקון המידות. לכבד את הזולת, להתמלא בחסד, באהבה לכל. להתחזק בגבורה רוחנית מול כל המחסומים ולהתגבר בלימוד התורה. לטהר את מחשבותינו, ולשפר את מעשינו, והכל כהכנה לחג השבועות. משום כך, ספירת העומר אינה מתבצעת כספירה לאחור המבטאה ביטול ההוה אל מול העתיד הנכסף, אלא כספירה של צבירה ועימור, של איסוף מידות טובות לאוצרנו הרוחני. ולכן סידרו המקובלים את תיקון שבע המידות במתכונתם הקבלית, לארבעים ותשעה פרטיהן, כנגד כל יום ויום מימי ספירת העומר, כמפורט בסידורי התפילה.

 הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כתב - 'הפילוסופיה האסכולית חושבת את המוסר והשכל לשני אורגנים מיוחדים, מובדלים זה מזה.. לא כן אומרת התורה.. השכל והמוסר אינם אורגנים שונים.. נשמה אחת, עצם אחד הוא.. באותה הפינה שהרשעה מונחת שמה, שם האיולת שוכנת, ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת, אין הזיו האלוקי מתגלה כל עיקר.. על כן התשובה מכל חטא, היא תמיד תנאי עיקרי בתכונת חכמת ישראל'(אורות הקודש חלק ג', עמ' יט').

כלומר, על פי היהדות, מידות האדם הינם חלק בלתי נפרד מכלי הבנתו האינטלקטואלית. אדם שמידותיו מקולקלות אינו יכול להיות חכם אמיתי בחכמת התורה, משום שאי אפשר להתחבר לחכמת התורה באמיתותה, ולהבינה לעומקה, בלא שתקדם לכך, עבודה רבתי של תיקון המידות. ולכן, עלינו להכין את עצמנו לקבלת האור הגדול שבתורה, המתגלה בחג השבועות. לשם כך, יש צורך בריכוז מאמץ מיוחד של עבודה לתיקון המידות, המתבצע בשבעת שבועות העומר.

נשמת התורה

רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר אומר, שמטרתה של תורה לחבר את האדם לאותו כח חיות אלוקי, הכנוס בה. לאותו אור שגנז הקדוש ברוך הוא באותיותיה, בסיפוריה, ובמצוותיה, שהוא נשמת התורה.

הראי"ה קוק בתחילת ספרו אורות הקודש מסביר, שכל חכמה בעולם אין בה אלא תאור של הקיים בעולם הנברא כפי שהוא. אך בחכמת התורה גנוז הכח בו ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. על כן הלומד תורה, מתחבר לנשמת התורה המחיה אותו, וכאילו בוראה אותו מחדש, מתקנת את מידותיו, ומביאה אותו להתעלות רוחנית. לדוגמא, אדם לומד הלכות פסח, כביכול פרטים 'טכניים' שונים, ותוך כדי הלימוד חודר לתוכו האור המיוחד השוכן בתוך התורה, שהוא הוא נשמת התורה ועיקר התורה.

עתה נוכל להבין טוב יותר, מדוע תיקון המידות הכרחי להבנת התורה. מאחר ומדובר בחכמה שכלית נשמתית, המובנת הן במישור האינטלקט השכלי, והן במישור הגבוה יותר של האינטלקט הנשמתי, אי אפשר להבין ולהתחבר לתורה בלא תיקון המידות. יחד עם זאת, נוכל גם ללמוד, שיש בעצם לימוד התורה לסייע לאדם לתקן את מידותיו ולהיות יותר ויותר ראוי ללמדה ולהבינה.

קציר פירות עבודת ד'

שורשיו של חג גאולתנו ויצירתנו כעם, הנחגג מפסח ועד שבועות, מונחים בברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו(בראשית טו'). הקב"ה אומר לו מראש, שבניו יעברו תקופה קשה של עבדות במצרים, אשר תשמש ככור ההיתוך ליצירתם כעם, ואחרי כן יזכו ל'קציר' הגדול של פירות תקופת העבדות הקשה, בדמות יציאת מצרים וכל הכרוך בה. ללמדנו, כי הגאולה איננה פרי של בטלנות, או מתנת חינם. הגאולה הינה פרי של עבודה קשה, ומאמץ עילאי של שנים ארוכות. ולכן משולה הגאולה, ומחוברת בשמחתה, לשמחת הקציר דוקא. צריך לעבוד קשה, כדי לזכות לאור הגדול והגואל שבתורה.

חג ביכורי פירות הארץ

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל כותב, שיש להבין את מהלך גאולתנו, יצירתנו והופעתנו כעם, בשלושה שלבים – א. יציאת מצרים, ב. קבלת התורה, ג. השראת שכינה, המתחילה במשכן המדברי, כהכנה לשיא של גילוי הקדושה הישראלית בבית המקדש שבירושלים(שיחות הרצי"ה לפרשת תצוה).

 עתה נוכל להבין את הקשר שבין ארבעת שמות החג.

חג השבועות הוא חג הקציר של עבודת ד' הגדולה. הוא מתחיל בחג הפסח המתרכז בסבלות אבותינו אשר הביאו אותנו אל הקציר הזה של יציאת מצרים. ממשיך בשבעה שבועות של ספירת העומר, שהם ימים של ריכוז מאמץ בעבודת ד', והכנה רוחנית לקבלת התורה. ושיאו בחג השבועות עצמו, חג מתן תורה. כל התהליך האדיר הזה, מהוה הכנה לכניסה לארץ ישראל, שהיא ארץ החרות המדינית, ארץ התורה, וארץ השראת השכינה, כולם כאחד. על כן חג השבועות הוא גם הארוע הפותח את עונת הבאת הביכורים מפירות ארץ ישראל. ובהבאתם, מכריזים אנו בקול גדול - באנו לארצנו, אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו. זוכרים אנו, שקצירנו זה בשרשו, הוא קציר פירות השבועה שנשבע ד' לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ופרי העבודה הקשה וסבלותם של אבותינו במצרים. זוכרים אנו שהארץ ניתנה לנו לעבודת ד' בתוכה, בקיום תורה ומצוותיה. וזוכרים אנו שפירות הביכורים האלו, צומחים מברכה אלוקית שמיימית, הנובעת ממקום המקדש, על ידי קדושת התורה ומצוותיה, ומתגלה בשדות הארץ. ושמחים אנו בכל הטוב שנתן לנו ד' אלוקינו. וכך הקציר הגדול, לאחר שבעה שבועות המצטיינים בעבודת ד' מאומצת, המכינה את עצרת קבלת התורה, בא לידי ביטוי בהבאת הביכורים. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.