לא יותר מידי הורים ולא פחות מידי אבל תמיד הורים
יש הורים שמגדלים את הילדים בעצמאות יתרה, כמו פרח בר. ויש הורים שמרוב תשומת לב קפדנית, לא משאירים לילדים שום מרחב תמרון אישי. מהי הדרך הנכונה והבריאה?
בפרשת השבוע פרשת בהעלותך, אנו לומדים על הדלקת הנרות במנורת הזהב שבבית המקדש. עבודת ההדלקה מכונה בשם 'העלאה'. מדוע? פירש רש"י, 'על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה'. אל תדליק ותלך הלאה, תמשיך להדליק ולחזק את השלהבת, עד שתהא עולה מאליה. עולה, לא יורדת ולא נכבית חלילה. נרות המנורה רומזים לנשמות ישראל. כמו אהרון הכהן בהעלאת הנרות במקדש, כך גם ההורים צריכים להשקיע בילדים, בתשומת לב מרובה, מתוך מטרה להעלות את הלהב הנשמתי, לוודא שהוא עולה ולא יורד, והכל מתוך מטרה להגיע למצב, שהשלהבת האישית של הילד לפי אופיו המיוחד, עולה מאליה. אבל בזאת לא סיימנו.
יש הורים שחושבים, שמגיל צבא בערך, כבר לא צריך לשים לב מה עם הבחור, מה מצבו, איך הולך לו. וזו טעות. גם לאחר העלאתה של השלהבת במנורה בבית המקדש, היה צורך לוודא שהשלהבת מתמידה בעלייתה ואינה נכבית. בבית המקדש זה נעשה על ידי נס. בחיים שלנו, זה צריך להעשות בעבודה מעשית שלנו. נכון, הוא גבר, נכון, היא בחורה גדולה, יש להם כבוד ועצמאות אישית לבחור, אבל עדיין אפשר כמו חברים טובים, בוגרים ומנוסים, לשים לב, להתעניין, לתת עצה. לעשות זאת בטעם טוב, שלא יתפרש כהתערבות מוגזמת. לכבד את רצון הצעירים להתנסות בעצמם לפעמים. אבל אף פעם לא להיות אדישים. כי התפקיד של אבא ואמא אינו נגמר לעולם. הורים, הם הורים לנצח.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל