שמרו על הילדים כמו על יהלומים שמונים שוב ושוב באהבה ובשמחה רגועה
יהודים לא סופרים במספרים, כי ספרות מבטאות פירוד, ואנחנו עם אחד שכולו נשמה אחת גדולה. אבל כן מונים יהודים בשיטות עקיפות, בשמות, באמצעות תרומת מחצית השקל, ועוד. בתורה אנו מוצאים מספר פעמים, שמונים את עם ישראל. בשביל מה?
פרשתנו פרשת במדבר פותחת במנין כזה, ורש"י מסביר, 'מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה..'. המנין מבטא חיבה אלוקית לעם ישראל. כמו ילד שסופר את הפריטים החביבים עליו, שוב ושוב, וכמו מבוגר שסופר את יהלומיו. מדוע זה ביטוי לחיבה? התשובה ברמז היא, שמור וזכור. קודם כל שמור, היינו, כדי לשמור על המתנות הנפלאות שנתן לנו הקב"ה. נכנסנו לרכב, שואלים כל ילד, משה קשור? רן קשור? יעקב קשור? שרה קשורה? ומה עם רוני? יצאנו מהרכב, מונים שוב את כל הילדים. אם לא בקול, אז במחשבה. שלחנו את הילדים לבית הספר ולגן, עוברים שוב על הרשימה. קיבלנו את הילדים בצהרים, או לפני השינה, או כשהולכים לקניות, וכן בכל מצב ושלב במהלך היום, וכמו שאומר רש"י, מתוך חיבתם מונה אותם כל שעה. אבל יש גם זכור. הקב"ה אינו צריך לספור אף אחד, הוא יודע הכל. אבל הוא בא ללמד אותנו, איך חיים נכון. יש לנו נטיה אנושית, להיות שבויים בכל ישותנו בטרדות החיים. לשכוח את כל הטוב. אומר לנו האלוקים, זכרו את כל הטוב. מנו אותו. שימו לב אליו. התבוננו באופי המיוחד, באור המדהים והפלאי של כל ילד וילד. מנו אותם. אהבו אותם. שימו לב אליהם, אחד אחד כמו יהלומים, ואל תיתנו לזרם החיים השוטף להשכיח מכם את אהבתם.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל