קנאות פנימית לאמת הפועלת בסבלנות אין קץ
פרשת השבוע, פרשת 'פנחס' משבחת את קנאותו. בימים של קנאות דתית מוסלמית קשה, אנו שואלים את עצמנו, האם היהדות איננה דת קנאית? השטחיים למיניהם יאמרו מיד שכן, אבל אנו כדרכנו ננסה להבין קצת יותר לעומק את אופיה של יהדותנו כפי שהיא באמת.
היהדות אינה פוסט מודרנית. תורת ישראל דוגלת בקיומה של אמת מוחלטת, ודיבורים על קץ האידיאולוגיה ויחסיות הדעות, כך שכל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה כאילו אין שום אמת יסודית ומוחלטת, אינם מקובלים על היהדות. אם כך הוא, הרי שהיינו מצפים שתורת ישראל תהיה תורה קנאית, בדומה לאיסלאם הקיצוני שגורם לחורבן נורא במקומות שונים בעולם. כולנו יודעים ורואים שזה ממש לא כך. אבל מדוע לא?
התשובה היא, שהיהדות כולה מבוססת על האמונה וההכרה שאנו מצוים בעולם של תיקון. הגם שהיהדות מאמינה באמת אלוקית מוחלטת, שמוכיחה את עצמה אינספור פעמים כבר אלפי שנים, וההוכחה הגדולה מכולם להצלחתה ואמיתותה היא תקומת מדינת ישראל כדבר ד' ביד עבדיו הנביאים, עם כל זה, פועלת היהדות מתוך סבלנות אין קץ, כמו אמא טובה שסובלת את הטעויות וחוסר הדעת של ילדיה, ומגדלת אותם באהבה ובמסירות אדירה.
גם היום, אנו עומדים מול עולם שאיבד את הדרך. עולם שאינו ממש יודע איך להתמודד עם ההתמכרות המערבית לתאוות חסרות גבול מצד אחד, ועם הפונדמנטליזם המוסלמי הנלחם בו ללא רחם, מצד שני. התשובה כרגיל במהלך ההסטוריה העולמית, נמצאת אצלנו היהודים. היהדות בנויה על קנאות פנימית לעקרונות, שיודעת להכיל את מורכבות העולם, ולהוליך את האמת שלה בסבלנות מאירת פנים. אז בואו לא נתבלבל בקנאות דתית וגם לא בפוסט מודרניות דביקה ותאוותנית. ברוך ד' לנו יש תורת אמת סבלנית ומנצחת.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל