תורה אינה מידע אינפורמטיבי אלא פתח אל התוך הנשמתי המתוק והאוהב שבתוכנו
אנשים רגילים שמה שכתוב על הדף, זהו מלוא המסר שיש בחומר הנקרא, ותו לא. אז כשהם מגיעים לעסוק בדברים רוחניים, הם פועלים על פי אותו הרגל. אבל תורת ישראל בהתגלותה הטקסטואלית, אינה אלא פתח אל התוך הפנימי הנשמתי. מסביר הראי"ה קוק, שזוהי הטעות המביאה להתנכרות לאור הפנימי הנשמתי השוכן בכולנו, שההתוודעות הנכונה אליו, היא מקור כל האושר.
חומש ויקרא פותח במילים 'ויקרא אל משה', קשר של חביבות בין האלוקים למשה. הוא קורא לו כמו אב לבנו. הקרבה המדהימה הזו בין אלוקים לאדם, היא מדרגת העל ביהדות. מי שמגיע לחביבות, לאהבה פנימית עם הבורא, הוא במקום הכי מתוק שיכול להיות בכל הגלקסיה ומעליה. חז"ל אומרים, שרב גדול היודע הרבה תורה, אבל אין לו את ההבנה ותחושת התוך הנשמתי השוכן בתוך מילות התורה, אז התורה שלו לא שווה כלום. הלשון החריפה בה השתמשו כלפי האיש שיודע תורה, אך בצורה מידעית ללא הדעת הפנימית, מלמדת על המקום החשוב ביותר שנתנו לדעת הזו, לחיבור האוהב הפנימי, אל התוכיות הנשמתית של התורה. הרבה אנשים אינם מתחברים לתורת ישראל, כי הם חושבים שמדובר באיזו מערכת חוקים מגבילה, שמונעת מהאדם את חירותו, בשעה שההיפך הגמור הוא הנכון. תורת ישראל אינה מקור מידעי, אינפורמטיבי. מי שמדבר בלשון כאילו מלומדת על "הטקסט" המקראי, פספס את כל הענין. מי שאינו יודע לשמוע את הצליל הפנימי המתוק השוכן בתוך כל מצוותיה של תורה, לא פגש תורה מימיו.
בשביל להגיע למתיקות של הדעת הפנימית, צריך ללכת ללמוד. ללמוד המידע החיצוני, וגם את התוך הפנימי המסתתר בתוכו, עד שציריהן החורקים של דלתות נשמותינו, יתמלאו בשמן משחת קודש, ויפתחו בפנינו, והאור הפנימי שבתוכנו יתחיל להאיר.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל