פרשת ויקהל - הכח לעשות

הכח לעשות / הרב יצחק חי זאגא

לפעמים יש צורך לעשות איזה דבר לטובת עם ישראל. משהו שהציבור ממש זקוק לו. לא מעט אנשים יודעים לתת רעיונות. רבים עוד יותר יודעים לתת עצות. אבל מעט אנשים מוכנים לקום ולעשות. מדוע?

פרשת שבוע, 'ויקהל', היא לכאורה פרשה תמוהה. בפרשת 'תרומה' פירטה התורה את כלי המשכן, החומרים מהם עשוי כל כלי, ומידותיו המיוחדות, עד לפריטי עיצוב יחודיים לכלים השונים. והנה בפרשתנו חוזרת התורה בפירוט על כל הכלים, עם תוספת מילה אחת - 'ויעשו'. הרי התכנית של המשכן וכליו, מפורטת בפרשת 'תרומה', אז מדוע לחזור על כל פרטיה שוב, בתיאור הביצוע?

התורה מלמדת אותנו, שאמנם כדי לתכנן צריך שאר רוח, אבל כדי לבצע, צריך תוספת רוח חדשה. בתכנון, אנו משתמשים בידע, בדמיון, ביצירתיות, אבל הכל מתרחש לו בתוכנו. לעומת זאת, כשמגיעים לביצוע, צריך הרבה מאד גבורה. להתגבר על מחסומים, קשיים, מתנגדים, מצבים בלתי צפויים, לפעמים גם גורמים מחלישים המטילים ספק בתכנית או באיכות הביצוע, או סתם חוזים בכוכבים שמנבאים מה יצא מפרי עמלנו. ההתמודדות המעשית קשה לאין ערוך מזו הרעיונית. להוציא מחשבה אל הפועל, זה תהליך פלאי, שלעתים הינו כמעט בלתי אפשרי. בלי מסירות נפש מצד העושה, והרבה סיוע משמים, שום דבר לא יתבצע. מהיכן מביאים את הגבורה, ואת הנכונות להתמסר עד כדי כך, למימוש האידיאל?

התשובה היא – אמונה. כשרעיון אינו רק סיעור מחשבתי חולף, אלא אידיאל אמוני, שחודר לתוך עצם חיינו, לזרימת הדם שלנו, ואנו דבקים בו בכל מאודנו, אז נקבל גם את הכוחות לקום ולבצע. טוהר האמונה והכונה, הוא אשר נותן את הכח לעשות.