דבקות בד' מייצרת מנהיגות שיודעת לעמוד בלחצים
לפרשת שמות
א. 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה..' (שמות א, א)
'חזר ומנאם.. להודיע חיבתם, שנמשלו לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם, שנאמר: המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא' (רש"י)
הרב צבי יהודה זצ"ל מסביר בשיחותיו, ששם הוא התגלות המהות, התגלות העצם. כמו יצא שמו למרחוק. שמעו עליו, יש לו שם טוב, יש התגלות של המהות שלו. חומש 'שמות' הוא חומש של התגלות שם ישראל בעולם. בחומש בראשית, עסקנו בדור המייסדים. אברהם אבינו המאמין הגדול, איש החסד הגדול, מתחיל ומייסד. אחריו יצחק ויעקב, ואחריהם שנים עשר השבטים. הכל עדין גולמי, נרקם ונבנה. רק בחומש שמות יוצא הרעיון של אברהם אבינו אל הפועל. קמה האומה הישראלית. 'הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו'. פעם ראשונה קוראים לנו 'עם'.
יחד עם התגלות שמנו בעולם. יחד ומתוך יציאתנו מהחושך המצרי, ועלותנו על במת העמים, מתגלה שם ד' בעולם. כשבא משה ואומר לפרעה, שהקב"ה ציוה לשלוח את בני ישראל, עונה פרעה, 'מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח'. פרעה לא מכיר את ד', לא יודע מי זה. כך מתוך תהליך יציאתנו אנו ממצרים, הולך ומתגלה שם ד' בעולם. יותר לא יכול מאן דהוא לומר 'לא ידעתי את ד'. עלינו ובנו ממש, מתוך תולדותינו ומעשינו, הולך ומתגלה שמו יתברך. הולך ומתגלה שם ישראל, כעם ד', כעם שעליו מתגלה שמו יתברך. 'וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך'. לכן נקרא החומש, חומש 'שמות'. שם ד', ושם ישראל, שמתגלה כאחד.
כן מוצאים אנו בפרשת 'מסעי' שמתארת את מסעות בני ישראל במדבר. לכאורה מסעות אנושיים, ממקום למקום. בכל דרך, ובכל מקום אליו מגיעים, התמודדויות שונות. והנה כתב בספר צרור המור [מובא במגן אברהם, או"ח, תכח, ח], שארבעים ושנים המסעות בהם נסעו בני ישראל, רומזים לשם ד', אחד מן המיוחדים שבהם. שם המכונה שם בן מ"ב אותיות. הסביר הרב צבי יהודה, שכל מסע של בני ישראל הוא התגלות שם ד' בעולם. כל דבר שקורה איתנו עם ישראל, ועם כל אחד ואחד מאיתנו, ספר מסעותינו, אינו אלא ספור התגלות שם ד' בעולם.
לא קל להיות יהודי. ההסטוריה מלמדת על היסורים הנוראים שעבר עם ישראל לדורותיו. גם סיפור יציאת מצרים, שאנו עוסקים בו כיום במדינת ישראל המתחדשת, ולומדים אותו בנחת ומתוך ישוב הדעת, הוא בעצם סיפור של סבל נוראי שאי אפשר לתאר. לא ראינו גויים עומדים בתור להתגייר במהלך ההסטוריה. קשה להיות יהודי. אלו חיים של שליחות בלתי פוסקת. אך אם נרצה או לא נרצה, זה אנחנו. זה עולה מתוכנו. איננו יכולים להעביר את חיינו, באופן סתמי, כמו עוד בריה בגלקסיה. כל אחד מאיתנו נושא באחריות לעולם כולו. לכל אחד מאיתנו, תפקיד בצבא ד'. בגילוי שמו יתברך בעולם.
'להודיע חיבתם', אומר לנו רש"י. הקשר המיוחד שיש לכל יהודי עם הקב"ה. מוציאם ומכניסם במספר ובשמות. אין מיותר. אין סתם יהודי. עוד בריה. לכל אחד מהות מיוחדת, תפקיד מיוחד במרקם של תיקון העולם וגאולתו. כל אדם הוא כמו כוכב, שצריך להאיר את העולם, בשם מיוחד, בניצוץ המיוחד שיש בתוכו. וכשירתה של זלדה, 'לכל איש יש שם..'.
ב. 'ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים
ותחיין את הילדים' (שמות א, יז)
'ויהי כי יראו המילדות את האלוקים, ויעש להם בתים' (שם, כא)
שתי נשים מול מלך מצרים הנורא. מאיפה לוקחים כח לעמוד מול דיקטטור אדיר ונורא שכזה. אומרת לנו התורה, 'ותיראן המילדות את האלוקים'. אמונה חזקה. הכרה מי הוא באמת השליט הגדול. מיהו מלך מלכי המלכים. ממי באמת צריך לירא. מסירות נפש על האידיאל, על המוסר, על היושר. איזו עוצמה.
בתוך השואה הנוראה, היו גיבורי כח עושי דברו, שעמדו בתוך כל המוראות האיומות, ושמרו על צלם אלוקים, למרות הכל. לא כל אחד מסוגל לזה. אבל בעם ישראל יש את אותם גיבורים מיוחדים שמתגלים בכל עת של צרה, ומתעלים ביראת השם שבהם, מעל לפחד הגדול ביותר שאפשר רק לדמיין. מכאן אתה למד על מעלתם העצומה של ישראל. על יכולתם המתגלה בכוח להתרומם מעל כל צרה וקושי. הכח העצום הזה שהתגלה במיילדות, ובגיבורי ישראל לדורותיהם, הינו כשרון ישראלי מיוחד, שמתגלה באותם אלה שהצליחו להתגבר ולהתחבר לעצמותם האלוקית, באופן שאין מי שיוכל להם.
מתוך הדבקות העצומה הזו, נולדת הכהונה והמלכות בישראל. מיוכבד בית כהונה ולויה, וממרים בית המלכות. הן הכהן והן המלך בישראל, צריכים ללמד את העם ולהנהיגו, באופן שאינו פוחד ממעצמות כאלה או אחרות. אינו מאבד את האידיאל והאמונה בשום מצב, יהיה קשה ככל שיהיה. נאמנות להלכה היהודית ולכלליה, מול כל עריץ מתחלף, מפחיד ומאיים ככל שיהיה. אותן שתי צדיקות יוכבד ומרים, מייסדות בעם ישראל, את יכולת העמידה המיוחדת הזו, הנראית כבלתי אפשרית, ובזה הן מחיות את הילדים. לא רק את הילדים שהיו במצרים אלא אותנו כולנו, עם ישראל לדורותיו. ובפרט את כוהני הרוח, ומלכי המעשה. לא לפחד ולא לירא משום אדם. כי דבר השם אלוקינו יקום לעולם.
ג. 'ויוכו שוטרי בני ישראל.. לאמר מדוע לא כיליתם חקכם' (שמות ה, יד)
'השוטרים ישראלים היו, וחסים על חבריהם מלדחקם. וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה. לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין..' (רש"י)
מי ראוי להיות מנהיג בעם ישראל. מי ראוי לקבל את שבט ההנהגה. מי שיש בו מסירות נפש על הכלל. מי שמוכן להיות כרית המגן של כלל ישראל. לספוג את המכות הכי נוראיות מאומות העולם, ולא לדחוק ולהצר לישראל. ישמחו ישראל, יפעלו בנחת. ואם הגוים יכו בשל כך, מוכנים הם מנהיגים אלה לסבול את המכות בשביל כולם. ובלבד שלא לדחוק את חבריהם.
לחצים מאומות העולם תמיד היו. מנהיגי ישראל ידעו לעמוד מולם, ולחטוף מכות וחרפות. היו מוכנים לקבל זאת באהבה, ובלבד שבסופו של דבר, ינצלו צאן מרעיתם. מנהיג צריך לגונן על עמו. מי שמגונן על עצמו באמצעות דחיקת אחיו היהודים, לא ראוי להיות מנהיג. זהו ההיפך הגמור של מנהיג יהודי. צריכים אנו להתפלל שהקב"ה יזכה אותנו למנהיגים שידעו לגונן על הדור. לגונן על עם ישראל. זכות גדולה היא לדור שזוכה למנהיגים דוגמת שוטרי בני ישראל במצרים.
ד. 'ויאמר.. שלח נא ביד תשלח' (שמות ד, יג)
'ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרון' (רש"י)
איפה מוצאים מנהיגים כאלה. הקב"ה מתגלה אליו, ממנה אותו, עושה אותו ראש ממשלה ויותר מזה, והוא אומר לו, למה לא תשלח את אהרון שמנהיג כעת את ישראל במצרים.
שום יומרה אישית, רדיפה אחר קריירה, אגו, רייטינג, פרסום, סקרים. שום כלום. מי אני ומה אני. ענווה מדהימה. לך חפש מנהיג כזה בנרות, בחורים ובסדקים. אולי תמצא...